ספרים: על מכורים לקריאה

ספרים: על מכורים לקריאה

נהוג לקרוא לו תולעת ספרים. אולי אתם מכירים מישהו כזה, אולי אתם בעצמכם יודעים שהכינוי הזה מתאים לכם.

מיהו תולעת ספרים? כך אנחנו מכנים את האדם שקורא המון. נדמה שמעבר לכמות הקריאה שלו, מעבר לכמות של ספרים שהוא קורא ישנה תכונה הרבה יותר מהותית שטמונה בו ושמגדירה אותו. הוא מכור לקריאה. יש הבדל בין התמכרות לספרים לבין התמכרות לקריאה. המכור לספר יכול להיות גם אספן שקונה ומחפש ספרים נדירים או מכל מיני סוגים מסוימים. לא התוכן של הספר מעניין אותו, אלא החפץ הפיזי עצמו. מי יודע, יש מן הסתם הרבה אוהבי ספרים שאינם קוראים דבר מלבד קטלוגים ודפי אינטרנט.

ישנם אוהבי ספרים שאוהבים ספרות – מסוג מסוים או מכל הסוגים. הקריאה בשבילם היא מכשיר שמאפשר להם להכיר את מחשבתו של הסופר, את ראיית העולם שלו ואת תפישת העולם שלו. ייתכן והם היו יכולים לוותר על חוויית הקריאה אם הייתה להם דרך אחרת לצרוך את התוכן של הספר: הזרקה ישירה אל תוך המוח או, למצער, מישהו שיקריא עבורם את הספר. לא חייבים לקרוא ולאהוב לקרוא כדי לאהוב את התוכן שנמצא בתוך ספרים.

ישנם אוהבי קריאה. הם נהנים מהישיבה בקרן זווית שקטה עם ספר, לדפדף מעמוד לעמוד ולהריץ את העיניים על פני האותיות. הם נהנים מכך שאות אחרי אות ומילה אחרי מילה הסיפור נפרש לפניהם, משפט מצטרף למשפט ופיסקה לפיסקה; פרק רודף פרק עד שמגיעים לכריכה האחורית ויש להניח את הספר ולדעת שהחוויה הזו נגמרה. אנשים אלה יודעים שאינה דומה חוויית הקריאה לחוויית ההאזנה למספר סיפורים וגם לא לשום חוויה אחרת. קריאה שונה מצפייה בסרט או בטלביזיה – היא אולי טובה יותר והיא אולי נעימה פחות אבל כך או כך היא שונה.

וישנם אלה שלא יכולים להפסיק לקרוא. הם אוהבים לקרוא ספרים, כמובן, אבל הם לא מגבילים את עצמם לקריאת ספר. הם קוראים עיתונים ודפי אינטרנט, מודעות ברחוב ושלטים, הודעות במשרדי ההמתנה של רופאי שיניים ותקנות במסדרונות של משרדי הממשלה. הם זקוקים להיות בחברתה של המילה הכתובה בכל רגע ורגע. אלה הם המכורים למילה הכתובה: האנשים שפשוט לא יכולים להעביר רגע מחייהם מבלי להעביר את עיניהם על פני אותיות מודפסות. לא בזמן הארוחה, לא בזמן שהם מדברים עם אנשים אחרים, לא בזמן שהם צופים בטלביזיה ולא כשהם הולכים לשירותים. הם נרדמים עם ספר ביד וקמים בבוקר ומיד מתחילים לקרוא.

הם באים ברמות שונות של אינטנסיביות. חלקם מצליחים להימנע מקריאה למשך זמן מה ואחרים – המהדרין או המכורים בצורה קיצונית – אינם יכולים לוותר על קריאה ולו לרגע אחד. האם הם אוהבי ספרים בצורה קיצונית ומוחלטת? האם מדובר בהתמכרות פשוטה כמו שלל התמכרויות העומדות לבחירתו של האדם המודרני? המכורים לקריאה מן הסתם מתחלקים בין ההוויות השונות הללו והם אינם עשויים מעור אחד.

האם יש לפתוח מכוני גמילה מקריאה? מקומות שבהם יימנע מהמכורים מגע עם ספרים או כל חומר קריאה שהוא? הם אינם מזיקים לסביבה ונדמה שהם שלמים עם החיים שלהם. נדמה שאין צורך להפריד ביניהם ובין הספר שלהם.

כתיבת תגובה