לפני כמה שנים נסעתי עם חבר ברכב ודיברנו על כתיבה, הוא הציע שאפנה לחנויות ספרים, הוצאות ספרים, אנסה למצוא כל דרך לפרסם את שיריי. הסברתי לו שמבחינתי זה לא משנה הפרסום, מה שחשוב זו העובדה שיש שירים והם מופיעים איפה שהוא.
התהייה שעלתה מאותה נסיעה נמשכה אצלי זמן רב, מה זה משנה אם אתה מפורסם או לא, כל עוד אתה יוצר. היצירה היא זו שחשובה. דוגמא יפה ראינו בשנה האחרונה כאשר התגלה סיפורו של רודריגז , זמר מארה”ב שלא הצליח בה אבל שיריו הפכו מאוד פופולאריים בדרום אפריקה בלי שהוא ידע מזה. ברגע שזה התגלה לו, נסע לשם וזכה בכל התהילה. באיחור של 30 שנה.
מצד אחד היצירה היא המהות, העובדה שאתה כותב, שירים או סיפורים, לא משנה דבר. אלא עצם היצירה והיכולת שלך ליצור. העובדה שמישהו התרגש ממנה , הזדהה איתה, נהנה ממנה , זה בונוס. ומצד שני, כולנו אוהבים לקבל בונוס נכון?
בתור מי שכותב שנים באינטרנט, אני מצליח להבין למה לאנשים חשוב לקבל את הפידבק הזה ובמילים אחרות, למה חשוב להם שהיצירות שלהם יהיו מוכרות. זה נותן דחיפה, זה גורם לרצות לכתוב עוד, זו הידיעה שלמישהו איכפת ומישהו קורא או מאזין. אם תרצו זה בדיוק כמו בפרסומות או בסרטים, שהגיבור מגלה שיש מי שמאזין לו. כולם רוצים שיאזינו להם.
אני לא מדבר על הערצה או אהבה , גם לא על להיות סלב. אני מדבר על לקחת את הכתיבה לשלב אחר לגמרי. זאת לא חכמה לכתוב למגירה שאיש לא יודע מזה. כל אחד יכול לעשות את זה. אבל להעמיד את הכתיבה לביקורת של אנשים, מבינים יותר או פחות בכתיבה, רהוטים ככה או ככה, עם טקט או בלי, זו החוכמה. היכולת להעמיד את השירים למשפט מצד אחד ומצד שני לדעת , שאתה לא קובע מי השופט.
ברגע שהשירים יוצאים מהיד ועוברים לידיי השופטים, אנחנו בעצם מסכימים שהשירים או הסיפורים שלנו הם ברי ביקורת, ובמובן מסוים יש כאן הסכמה שהכתיבה היא כבר לא רק תחביב שאנחנו עושים בשביל למלא את הזמן או כלי כזה או אחר, אלא אנחנו לוקחים אותה באופן רציני יותר, מעמיק יותר, אנחנו מסתכלים עליה בצורה מקצועית יותר. חשוב לנו לשמוע מה אחרים אומרים , חשוב לנו ללמוד מזה ואולי אפילו לתקן את היכולת שלנו בעזרת הביקורת.
אז כן, יש לפרסום שירים בונוס אך גם מחיר מסוים. מי שרוצה להעביר את הכתיבה שלו לשלב חדש, רצוי שייקח את זה לתשומת ליבו.
