תנסו לחשוב לרגע, איזה פרסומות שודרו השבוע בטלביזיה. בספק אם תזכרו יותר מפרסומת אחת. אבל, בוודאות תזכרו מה ג. יפית פרסמה. לזה קוראים "רמת זכירות גבוהה".

כאדם שעסק רוב שנותיו בשיווק, תמיד מצחיק אותי לראות את הפרסומות הפשוטות של ג. יפית. אבל, צחוק לחוד ומציאות לחוד. מסתבר, שהפרסומות של ג. יפית זוכות לרמת זכירות הכי גבוהה, בהפרש עצום ביחס לפרסומות אחרות. ולראיה, בכל שבוע חברה נוספת שוכרת את שירותיה.

בשנים האחרונות, רוב הפרסומות בטלביזיה, כוללות שני מרכיבים:

-          כמות גדולה של משתתפים (חברת יס לקחה את זה לקיצוניות, תוך שימוש במאות ניצבים בכל פרסומת)

-          הרבה מאוד אפקטים ממוחשבים, תוך שימוש באמצעי עריכת וידאו מתקדמים

נראה, שהפרסומות של ג. יפית הן ההפך הגמור. מעט מאוד משתתפים (בדרך כלל רק ג. עצמה, ולפעמים נוספת גם כלתה או נכדה). ג. יפית מקפידה, עוד מהתקופה שפרסמה מדור שבועי בלאישה "ג. יפית ממליצה", להציג את עצמה כבוחנת אובייקטיבית, אשר בדקה באופן אישי את המוצר, ורק אחרי שהשתכנעה שהוא טוב/אמין/מועיל/שימושי וכו', רק אז היא משתפת את הקוראים/צופים בחוויה שלה, וממליצה גם להם להשתמש במוצר. למרות, שלא ברור באיזה כלי בדיקה היא השתמשה, ואיזה מוצרים אחרים חלופיים היא בחנה (אם בכלל), עדיין אנחנו משתכנעים שמדובר בבוחנת אובייקטיבית ואמינה שאפשר לסמוך על מילה שלה (היא כמובן משתמשת קבוע במילים: "מילה שלי, נקודה"!, שגם מגדילים את הזכירות, וגם יוצרים אמינות). ג. יפית הבינה, שעסקים עושים בין אנשים ולא בין חברות, ולכן הוספה של המימד האישי (שלא לומר המשפחתי: כלה, נכד וכו'), יכול לתרום משמעותית לאמינות הקשורה בהתנעת תהליך המכירה (קונה פוטנציאלי שוקל לבצע רכישה). כמובן, שאחרי שהותנע תהליך מכירה, יכנסו שיקולים נוספים אישיים של הקונה, ומשלב זה עובר תהליך קבלת ההחלטות לידי הקונה הפוטנציאלי מול המוכר של המוצר הספציפי. אבל, המטרה של הפרסומת הושגה- הותנע תהליך מכירה.

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר בעלי עסקים המוסיפים סרטי תדמית לאתרי האינטרנט של העסקים. במהותו, סרט תדמית הוא סוג של פרסומת לעסק. רוב סרטי התדמית כיום, משתמשים בטכניקות דומות לאלו של פרסומות הטלביזיה, ובכדי להרשים משתמשים בניצבים רבים ובאפקטים מרובים. במקרים רבים, סרטים אלו נראים "מיליון דולר", אבל- לא מצליחים להעביר את המסרים השיווקיים החשובים של העסק או המוצר. כמובן שבמקרים אלו, סבירות נמוכה שיותנע תהליך מכירה.

אני כבר שנים ממליץ על הוספת המימד האישי בהפקה של סרטי תדמית, שוב מהסיבה העיקרית שעסקים עושים בין אנשים ולא בין חברות. כתבתי על כך מאמרים רבים, כגון: הפן האישי בסרטי תדמית, ורבים נוספים. אם במקום לנסות ולהרשים את הצופה בסרט התדמית, בכסף הרב שהשקענו בסרט, נשקיע מאמץ להפוך את סרט התדמית לסרט אישי, השם דגש על האדם שאחרי העסק, נכיר אותו ואת עולמו, תוך כדי צפייה במוצרים שלו, עם הדגשה של היתרונות התחרותיים של העסק או המוצר, סביר להניח שתיווצר אמינות, שכל כך חשובה בהתנעת תהליך המכירה.

האם גישה זו נכונה לכל סוג עסק, לא בטוח. אבל, מומלץ בחום לשקול זאת. מעבר לכך שגישה זו מאפשרת להוזיל משמעותית את עלויות הפקת סרטי התדמית, הסיכוי להגדלת הזכירות, ולהתנעת תהליך המכירה הוא רב. לג. יפית זה מצליח בפרסומות ובגדול, לכן אין סיבה שזה לא יצליח גם בסרטי תדמית.