כידוע גירושין בישראל נעשים על פי דין תורה, בין אם הנישואים אזרחיים ובין אם הנישואים כדת משה וישראל (כל יהודי ויהודיה – חייבים להתגרש בבית הדין הרבני).

בתי הדין הרבניים דורשים כי תתקיים עילת גירושין (עילות גט - סיבה או סיבות המצדיקות, על-פי הדין היהודי, את סיומם של חיי הנישואין ומאפשרת גירושין) בכדי שיכלו לחייב את הצד השני ליתן גט למבקש. בהעדר הסכמה של שני בני הזוג להתגרש, אזי על הצד המעוניין להתגרש להוכיח כי נתקיימה עילת גירושין המצדיקה חיוב בגט.

כלומר גירושין עם אשם המחייבים בניית אסטרטגית גירושין והתמודדות עם מרוץ הסמכויות.

אציין כי במידה ויש הסכמה בין בני הזוג והגעה להסכם גירושין נניח בעזרת גישור גירושין לא צריך להוכיח שום עילה (הסכמה הדדית כבסיס לגירושין – יש רואים בזה סוג של גירושין ללא אשמה וכי הדת היהודית, מאז ומתמיד תמכה בכך).

השאלה הנשאלת היא מה קורה בשאר מדינות העולם ? האם ישנה דרך טובה יותר, יעילה יותר, לפרק נישואין ?

ברוב מדינות העולם, כמו בישראל, תהליך הגירושין מתבצע במסגרת מערכת בתי המשפט.

אך באותם מדינות שקיימת בהם הפרדה בין דת למדינה, קיימת זכאות לגירושין ללא אשמה אם הקרע בין בני הזוג איננו ניתן לאיחוי, לריפוי, לכן בפועל, כאשר בן זוג מצהיר על כך שהקרע בין הצדדים הגיע למצב שלא ניתן לתקנו, בעצם ניתנים הגירושין. ההצהרה שלו נחשבת כמספקת.

חלק מהיתרונות שמציינים תומכי גירושין ללא אשמה הם:

מאידך גיסא המתנגדים לגירושין ללא אשמה מציניים את חשיבות האיזון שיוצרת הדרישה לסיבה על מנת לפרק את הנישואין. מאפשר להגן על הצד שרוצה לפרק שזה לא החלטה של רגע, נניח ברגע של כעס או קושי ויותר מאוחר הוא יתחרט על כך.

עוד מציניים המתנגדים את הפגיעה ביציבות מוסד הנישואין והסדר הציבורי. וכמובן טובת הילדים מודגשת על ידם והחשיבות של המשפחה אצל הילדים.
לטענתם נגיע למצב בו נמצא מדינת קליפורניה שבארה"ב, שהתפיסה של גירושין ללא אשמה בעצם הובילה לגירושין על-פי דרישה.

יש הטוענים כי תיקון מס' 4 (תשס"ט 2008) לחוק יחסי ממון מקדם את מדינת ישראל לעבר גירושין ללא אשמה – האם נכון הדבר !!!

בברכה

עו"ד גירושין יצחק קרט

קרט ושות' – עורכי דין גירושין ודני משפחה